Vayedaber

Baba Batra

Daf 27a

27a רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. וְהוּא שֶׁיְּהֵא שָׁם בְּסוֹף מָזוֹן י̇ב̇ חוֹדֶשׁ. וְחָרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ מִתְּחִילָּה. לֹא הָיָה שָׁם לָאֵילּוּ וְלָאֵילּוּ מָזוֹן י̇ב̇ חוֹדֶשׁ וְהוֹתִירוּ יֵשׁ שָׁם מָזוֹן לָאֵילּוּ וְלָאֵילּוּ י̇ב̇ חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי אִמִּי בַּבְלַייָא. נִישְׁמִינָהּ מֵהָדָא. אִם עָֽמְדוּ יְתוֹמִין וּמָֽכְרוּ שֶׁלָּהֶן מָֽכְרוּ. כָּל שֶׁכֵּן אִם הוֹתִירוּ יְחַלְּקוּ. הָיָה שָׁם לָאֵילּוּ וְלָאֵילּוּ מָזוֹן י̇ב̇ חוֹדֶשׁ וְאַלְמָנָה לָזוּן. מָהוּ שֶׁיֹּאמְרוּ בָנִים לַבָּנוֹת. כְּלוּם אֵין לָכֶם אֶלָּא מָזוֹן י̇ב̇ חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי אֶבְדּוּמִי. נִישְׁמִינָהּ מֵהָדָא. אִם אָֽמְרוּ הַיְּתוֹמִים. הֲרֵי אָנוּ מַעֲלִין נִיכְסֵי אָבִינוּ יוֹתֵר דֵּינָר. אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן. רַב חִסְדָּא בָּעֵי. הָיָה שָׁם לָאֵילּוּ וְלָאֵילּוּ מָזוֹן י̇ב̇ חוֹדֶשׁ וְאַלְמָנָה לָזוּן. מָהוּ שֶׁיֹּאמְרוּ בָנִים לַבָּנוֹת. אֵין לָכֶם אֶלָּא מָזוֹן י̇ב̇ חוֹדֶשׁ. וָדָא דְתֵימַר. וְהוּא שֶׁיְּהֵא שָׁם לָאֵילּוּ וְלָאֵילּוּ מָזוֹן י̇ב̇ חוֹדֶשׁ. חוּץ מִכְּתוּבַּת אִשָּׁה חוּץ מִמְּזוֹנוֹת אַלְמָנָה חוּץ מִפַּרְנָסַת בָּנוֹת חוּץ מִמִּלְוָה בִשְׁטָר חוּץ מִמִּלְוָה בָעֵדִים חוּץ מִקְּבוּרָתָהּ. אַלְמָנָה וּבָנוֹת שְׁתַּיִם שָׁווֹת אַלְמָנָה וּבָנִים שְׁנֵיהֶן שָׁוִין. אֵין אַלְמָנָה דוֹחָה לְבָנוֹת וְלֹא בָנוֹת דוֹחוֹת לָאַלְמָנָה. פְּעָמִים שֶׁאַלְמָנָה דוֹחָה לְבָנוֹת עַל יְדֵי בָנִים. כְּשֵׁם שֶׁהָאַלְמָנָה דוֹחָה לְבָנוֹת עַל יְדֵי בָנִים כָּךְ תִּדְּחֶה אַלְמָנָה לַבָּנִים. אָמַר. רְאוּיָה הִיא לִתְבּוֹעַ וּלְאַבֵּד מְזוֹנוֹתֶיהָ.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

ר' חנינא ור' מנא. פליגי בדין מועטין ונתרבו והכי משמע בסוגיא דכתובות דאלו במרובין ונתמעטו כ''ע לא פליגי דכבר זכו בהן היורשין:

והוא שיהא שם בסוף וכו'. כלומר מתחלה ועד סוף צריך שיהא שם כדי שיעור הזה ואחרינא אמר אפי' מתחילה וכו' והותירו כגון שהוקרו הנכסים:

יש שם מזון. כלומר דהוי כמי שיש שם בתחלה מזון לאלו ולאלו י''ב חדש דמה שהותירו ברשות היורשין הותירו וזכו בהן:

בבלייא נישמעינה מהדא. חסר בכאן הבעיא והש''ס סמיך על הסוגיא דכתובות כדרכו לקצר והתם גריס דרב חסדאי בעי לה לא היה שם מזון י''ב חדש והוקירו הנכסים מהו:

נישמעינה מהדא. דאמר ר' יוחנן התם אם עמדו היתומין ומכרו בנכסים מועטין שלהן מכרו כלומר מה שמכרו מכרו אלמא דברשותן קיימי הנכסים:

כל שכן אם הותירו יחלוקו. כלומר דזכו בה וברשותן הותירו ודין דנכסים מרובים להן ויחלוקו והיינו הבנים נוטלין ירושתן ומשיירין כדי המזונות להבנות:

היו שם לאילו ולאילו וכו'. הגי' מוטעת ונתבלבל' כאן ואגב שיטפה דלקמן דבבעיא השניה גרסינן הכי. ובעיא ראשונה גרסינן בכתובות הכי לא היה שם מזון שנים עשר חדש מהו שיאמרו בנים לבנות טלו את שלכם וצאו. כלומר הרי הדין הוא דהבנות יזונו מהן מהו שיכולין הבנים לומר להן הרי אנו נותנין לכם מעות בכדי שיווי הנכסים ותזונו וטלו את שלכם וצאו מן הנכסים ואנחנו נירש אותן שבעינינו הן שוין הרבה:

נישמעינה מהדא. מתני' בפ' מי שהיה נשוי גבי כתובות בנין דכרין דאין נוהגת אלא בשיש שם מותר דינר בנכסים מכדי שתי הכתובות ואם אמרו היתומים הרי אנו מעלין נכסי אבינו ונקח במותר דינר מכדי שוויין כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להן אלא שמין את הנכסים בב''ד ואם אין שם מותר דינר חולקין בשוה וה''נ אין שומעין להן במה שאומרים אנחנו מעלין את הנכסים והרי לכם מה שמגיע אלא שמין את הנכסים בבית דין ואם אין שם כדי מזון י''ב חדש הרי כולן להבנות:

היה שם לאילו ולאילו מזון שנים עשר חדש ואלמנה לזון מהו. שתהא מזונות האלמנה ממעטת בנכסים מרובין. והאי שיאמרו בנים וכו' עד שנים עשר חדש לא שייכא הכא ובבעיא הראשונה דלעיל הוא דשייכא ונתחלפו השיטות והוטעו בהעתקת הדפוס דאלמנה לזון הכתוב לעיל הכא הוא דשייך ושיאמרו הבנים וכו' שייך לעיל וכדפרישית ובכתובות הגי' יותר מתוקנת היא:

ודא דתימר וכו'. גם בכאן הגי' מוטעת ומבולבלת וה''ג בכתובות. ודא דתימר והוא שיש שם לאילו ולאילו מזון שנים עשר חדש חוץ מכתובת אשה חוץ ממלוה בשטר חוץ ממלוה בעדים חוץ מקבורתו. כלומר בכל אלו פשיטא לן דצריך שיהא שיעור נכסים מרובים חוץ מאלו דכתובת אשה וב''ח בין בשטר בין בע''פ קודמין הן וכן צריך שיהא חוץ מדמי הוצאת הקבורה של האב:

חוץ מפרנסת בנות חוץ ממזונות אלמנה. כלומר באלו השתים הוא דמיבעיא לן אם אלו ממעטין בנכסים מרובין. דהתם קאמר בפרנסת בנות דתליא בפלוגתא אם נגבית מן משועבדים או לא. ובמזונות אלמנה פשיט לה מברייתא דלקמיה כדקאמר הכא. וגריס התם נישמעינה מן הדא. ממה דתנינן בברייתא:

אלמנה ובנות. ולא היו שם בנים שתים שוות וניזונין בשוה וכן אלמנה ובנים:

אין אלמנה דוחה וכו'. כדאמרן:

פעמים. מצינו שאלמנה דוחה לבנות ע''י בנים. כלומר שדוחה היא לכלן אם יש שם אלמנה ובנים ובנות דוחה הוא אותן ואלמנה קודמת וניזונת מהנכסים ועל ידי כך יתמעטו הנכסים וידחו גם הבנים ושמעינן מהכא דאם יש אלמנה בהדי בנים ובנות דמזונות אלמנה קודמת וממעטת בנכסים:

כשם. ופריך דכשם דאמרינן שהאלמנה דוחה לבנות ע''י בנים כך נימא דתהא אלמנה דוחה לבנים גרידי ואפילו אין כאן בנות דמאי שנא:

אמרי. היינו טעמא דאינה דוחה את הבנים כשהן לבדן שהרי ראויה היא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותיה וכלומר שאין לה יפוי כח כ''כ במזונותיה דאינם אלא מתקנת חכמים כל זמן שאינה תובעת כתובתה ואם תתבע ראויה היא לאבדן וא''כ לא אתיא מזונות אלמנה שהיא מתקנת חכמים ועקרה כח ירושה דאוריי' של הבנים והלכך אינה דוחה את הבנים לבדן אבל כשיש שם אלמנה ובנים ובנות הואיל דבלאו הכי ברשות הבנות הן ואינן באות אלא מכח תקנת חכמים וכשהאלמנה מוציאן מהן אין כאן עקירה לירושה דאורייתא שהרי בלא כך אין הנכסים ברשות הבנים שהן הן יורשין מן התורה:

Baba Batra

Daf 27b

משנה: הִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת וְטוּמְטוּם בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרוּבִּין הַזְּכָרִים דּוֹחִין אוֹתוֹ אֵצֶל הַנְּקֵיבוֹת. נְכָסִים מְמוּעָטִין הַנְּקֵיבוֹת דּוֹחוֹת אוֹתוֹ אֵצֶל הַזְּכָרִים. הָאוֹמֵר אִם יָֽלְדָה אִשְׁתִּי זָכָר יִטּוֹל מְנָה יָֽלְדָה זָכָר נוֹטֵל מְנָה. וְאִם נְקֵיבָה מָאתַיִם יָֽלְדָה נְקֵיבָה נוֹטֶלֶת מָאתַיִם. אִם זָכָר מְנָה וְאִם נְקֵיבָה מָאתַיִם וְיָֽלְדָה זָכָר וּנְקֵיבָה הַזָּכָר נוֹטֵל מְנָה וְהַנְּקֵיבָה מָאתַיִם. יָֽלְדָה טוּמְטוּם אֵינוֹ נוֹטֵל. אִם אָמַר כָּל מַה שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי יִטּוֹל הֲרֵי זֶה יִטּוֹל וְאִם אֵין שָׁם יוֹרֵשׁ אֶלָּא הוּא יוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל.

Traduction

Un individu a laissé en mourant des fils, des filles et un hermaphrodite; si les biens sont suffisants, cas où les fils reçoivent plus que les filles, l’hermaphrodite n’a qu’une part égale à celle des filles. Si les biens sont insuffisants, il n’a droit qu’à la part des fils. Si un individu (par testament) dit: ''si ma femme (qui est enceinte) a un fils, ce fils aura 100 zouz'' et elle a un fils, celui-ci aura 100 zouz. Si l’individu dit: ''si ma femme a une fille, elle aura 200 zouz'' et la femme a eu une fille, cette fille reçoit 200 zouz; si la femme a eu à la fois un fils et une fille, le fils prend 100 zouz, et la fille 200. Si la femme a eu un hermaphrodite, celui-ci ne prend rien. Si l’individu dit: ''Tout enfant que ma femme aura prendra telle somme'', l’enfant la prendra, quel qu’il soit. Si l’individu n’a pas laissé d’autre héritier en mourant, celui-ci hérite de tous ses biens.

Pnei Moshe non traduit

מתני' וטומטו'. ספק זכר ספק נקיבה:

הזכרים דוחין אותו אצל הנקיבות. דאמרי ליה אייתי ראיה דזכר את ושקול וניזון הוא עם הנקבות:

הנקבות דוחות אותו אצל הזכרים. ואומרות לו זכר אתה ואין לך עמנו מזונות:

ילדה זכר יטול מנה. ואע''ג דהמזכה לעובר לא קנה בבנו קנה דדעתו של אדם קרובה היא אצל בנו:

וילדה זכר ונקבה. תאומים יחד:

זכר וכו'. ואע''פ שלא הזכיר תאומים:

ילדה טומטום אינו נוטל. מוקי לה התם כרשב''ג ולית הילכתא כוותיה אלא נוטל כפחות שבשניהן:

יורש את הכל. דלא תימא בריה בפני עצמו הוא ולא בר ירושה הוא קמ''ל:

הלכה: הִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת כול'. תַּנֵּי. הָאוֹמֵר. הַמְבַשְּׂרֵינִי אִם יָֽלְדָה אִשְׁתִּי זָכָר יִטּוֹל מָאתַיִם. יָֽלְדָה זָכָר נוֹטֵל מָאתַיִם. אִם נְקֵיבָה מְנָה. יָֽלְדָה נְקֵיבָה נוֹטֵל מְנָה. זָכָר וּנְקֵיבָה אֵין לוֹ אֶלָּא מְנָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. בִּיטְּלָה צָרַת נְקֵיבָה שִׂמְחַת זָכָר.

Traduction

On a enseigné (162)Tossefta, ch. 9.: Si quelqu’un dit: ''Celui qui m’annoncera, lors des couches de ma femme, qu’elle a mis au monde un garçon, recevra 200 zouz'', celui-ci touchera cette somme si la femme enfante un garçon; si le mari a dit: ''celui qui m’annoncera que ma femme a mis au monde une fille recevra cent zouz'', celui-ci touchera cette somme si la femme enfante une fille; enfin si la femme met à la fois au monde un garçon et une fille, le messager de la nouvelle ne recevra que cent zouz (malgré la double somme promise pour la naissance d’un fils); car, dit R. Mena, l’ennui causé par la naissance de la fille contrebalance la joie d’avoir un fils.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בתוספתא פ''ט:

יטול. המבשר מאתים בשביל שכר הבשורה:

זכר ונקיבה. ילדה תאומים אין לו אלא מנה ואע''ג דעל בשורת הזכר אמר ליתן מאתים משום דלא היה דעתו אלא אם תלד הזכר לבדו וכדקאמר ר' מנא טעמא דביטלה צרת נקיבה ששמע לשמחת בשורת הזכר:

כְּהָדָא אַרְמַלְתֵּיהּ דְרִבִּי שׁוּבְתַי 27b הֲוָּת מְבַזְבְזָה בְּנִיכְסַיָּה. אֲתוֹן בָּנוֹי קָֽרְבוֹן לְרִבִּי לָֽעְזָר. אָמַר לוֹן. וּמַה נִיעֲבִיד לְכוֹן וְאִינּוּן עַמָּא שַׁטְייָא. מִי נַחְתּוֹן אָֽמְרוּן אָֽמְרוּ לַכְּתוֹבָה מַה נַעֲבִיד. אָמַר לוֹן. אִיתְחֲמוֹן זַבְנוֹן מִן נִיכְסֵי וְאַתְייָא וְתָֽבְעָה פֶּרְנָא וְלֵית לָהּ מְזוֹנִין. בָּתָר יוֹמִין אָתָת וּקְרֵיבַת לְרִבִּי לָֽעְזָר. אָֽמְרָה לֵיהּ. יָבוֹא עָלַי אִם אָמַרְתִּי לָהֶן דָּבָר. וּמַה נַעֲבִיד וּמַכַּת פְּרוּשִׁין נָֽגְעוּ בָהּ.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

כהדא. דלמידין אנו מהאי עובדא דהתובעת כתובתה אין לה מזונו':

הות מבזבזה בניכסיה. היתה מוציאה יותר מדאי למזונותיה:

קרבין. צעקו לפני ר' אליעזר עליה ואמר להן ומה אעשה לכם ואתם עמא דשטייא ואין לכם עצה לדחות אותה ממזונותיה:

מי נחתון. כשירדו מלפני ר''א ויצאו לחוץ אמרו לאיזה אנשים שפגעו בהן הוא אמר לנו מכח הכתובה שנשלם לה ומה נעביד אם היא אינה תובעת אותה:

אמר לון. איש אחד כך היא העצה תעשו עצמיכם כאלו אתם רוצים למכור הנכסים ומחמת כן תתבע מעצמה כתובתה מכם ותאבד מזונותיה:

בתר יומין. אח''כ באת האלמנה וצעקה לפני ר''א:

אמר לה יבא עלי. אם אמרתי להם איזה דבר מאותה עצה ולא היה דעתי אלא שישלמו הכתובה ברצונה ומה אעשה לזו ומכת פירושין נגעו בה. וגרסינן להאי עובדא בפ''ג דסוטה הל' ד':

רַב חֲנַנְאֵל בְּשֵׁם [רַב] רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם אַבָּא בַּר יִרְמְיָה. שְׁנֵי דְבָרִים אָמַר חָנָן הֲלָכָה כְמוֹתוֹ. שִׁבְעָה דְבָרִים אָמַר אַדְמוֹן וְאֵין הֲלָכָה כְמוֹתוֹ. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בֶּן חֲקוּלָה. כָּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנִינוּ אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן הֲלָכָה כְאַדְמוֹן.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

שני דברים אמר חנן. בריש פ' שני ד''ג והלכה כמותו ושבעה דברים שאמר אדמון שם וא' הוא משנתינו והניח בנים ובנות וכו' ואין הלכה כמותו:

שְׁמוּאֵל אָמַר. זָכִין לָעֹבָרִים. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. אֵין זָכִין לָעוֹבָרִין. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר. גֵּר שֶׁמֵּת וּבִיזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל אֶת נְכָסָיו וְנוֹדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵן אוֹ שֶׁהָֽיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעוּבֶּרֶת כּוּלָּן חַייָבִין לְהַחֲזִיר. הֶחֱזִירוּ וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁהִפִּילָה אִשְׁתּוֹ. הַמַּחֲזִיק בָּאַחֲרוֹנָה זָכָה. בָּרִאשׁוֹנָה זָכָה אִי לֹא. פָּתַר לָהּ מִשּׁוּם יִיאוּשׁ וַאֲפִילוּ כִשְׁמוּאֵל לֵית הוּא פְלִיגָא. אוֹ אֲפִילוּ בָאַחֲרוֹנָה לֹא יִזְכֶּה. עוֹד הוּא מִשּׁוּם יִיאוּשׁ.

Traduction

(160)En tête sont deux passages traduits, le 1er (Ketubot 13, 3), le 2e (Sota 3, 3). Samuel dit (161)V. J., (Yebamot 4, 1).: il est possible de faire une donation à un enfant dès le sein de sa mère (en faisant acquérir ce don par autrui); selon R. Eléazar, une telle donation est nulle. Un enseignement conteste l’avis de R. Eléazar, en disant: si un prosélyte meurt et que les Israélites qui l’ont assisté ont gaspillé ses biens, puis on apprend qu’il a laissé un fils au loin, ou une veuve enceinte, on est tenu de tout rendre à cet héritier (même futur). Si après la restitution des biens prélevés indûment par chacun, le fils du prosélyte meurt, ou si la femme a mis au monde avant terme, ce que chacun aura pris après ce fait lui appartiendra désormais (comme abandonné), non ce qui aura été pris auparavant. Or, que réplique à cela R. Eléazar? N’en résulte-t-il pas que l’enfant acquiert avant d’être né? C’est que les premiers détenteurs, peut-on répliquer, avaient renoncé à ce bien, en apprenant l’existence possible d’un héritier. Il n’y a pas non plus de contradiction selon Samuel; car s’il est vrai qu’il autorise la donation à un enfant avant sa naissance, valable après que l’enfant a eu au moins un instant de validité, la condition est annulée ici même pour les derniers détenteurs, à cause de la renonciation.

Pnei Moshe non traduit

שמואל אמר. פלוגתא דשמואל ור' לעזר בהאי תלמודא ביבמות פ' החולץ הלכה א' והאי מילתא שייכא טפי למיגרס על הלכה דלקמן האומר אם ילדה אשתי וכו' וכן גריס התם על האי מתני':

זכין לעוברין. יש זכיה לעובר והמזכה לו על ידי אחר קנה:

מתניתא. האי ברייתא דלקמיה פליגא על ר''א דקתני או שהיתה אשתו מעוברת כולן חייבין להחזיר אלמא דיש זכייה לעובר. והתם משני לה שנייא היא הכא שהוא בנו ודעתו של אדם קרובה אצל בנו ומודה ר''א והש''ס קיצר כאן וכן בהא דלקמיה:

החזירו ואחר כך. נודע להם שמת הבן או שהפילה אשתו:

המחזיק באחרונה זכה. מאחר שמת או הפילה הוו נכסי הפקר:

בראשונה זכה אי לא. התם גריס בהדיא בראשונה לא זכה ולשמואל פריך לה התם מהסיפא דמפרש לה שם למילתיה דשמואל דהא דקאמר זכין לעוברין דוקא שהעובר בן קיימא ויצא ראשו ורובו מחיים וא''כ קשיא סיפא לשמואל דהא הפילה היא ואפילו המחזיק בראשונה יזכה. וה''נ דכעין בעיא גריס לה וה''פ המחזיק בראשונה זכה בה או לא דקאמרת המחזיק באחרונה הוא דזכה ובראשונה מאי דיניה והא לשמואל וכדמפרש ר' יוסי למילתיה אפי' בראשונה יזכה המחזיק דהרי אין לעובר כזה זכייה:

פתר לה משום יאוש. שאני התם דמחזיקים בראשונה הן מתייאשין בעצמו מתחלה ששמעו שהיא מעוברת לפי שהן בספק שמא לא תפיל ולא נתכוונו להחזיק חזקה גמורה וא''כ אפילו כשמואל אתיא ולית היא פליגא:

או אפילו באחרונה לא יזכה. כלומר דהש''ס בעי לה אהאי שינוייא דלטעמיך דקאמרת משום יאוש הוא א''כ אמאי קאמר סתמא המחזיק באחרונה זכה דמשמע שהחזקה היא שהיתה אחר שמת הבן או הפילה ואע''פ שלא נודע זה להמחזיק והרי לדידך מצינו דאף לזה שהחזיק באחרונה מ''מ לא יזכה דעוד הוא משום יאוש שהרי לא ידע עדיין שהפילה או שמת הבן וא''כ חזקתו בספק היתה ואינה כלום:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source